תיקון כירורגי לדליפת שתן במאמץ

ניתוח זעיר-פולשני להשמת מתלה סינטטי אמצע-שופכתי MIDURETHRAL SLING

 

דליפת שתן במאמץ היא בעיה נפוצה ביותר. התופעה מופיעה לרוב בעשור החמישי לחיים אולם חלק מהנשים מתחילות לסבול מדליפת שתן במאמץ כבר במהלך ההיריון או לאחר הלידה. לחלק מהנשים הבעיה מופיעה בשלב מאוחר יותר בחיים.

בחלק מהנשים הבעיה מטופלת היטב על ידי פיזיותרפיה וביצוע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן או טיפול שמרני אחר, אך חלק גדול מהן זקוקות לתיקון כירורגי עלי ידי החדרת מתלה סינטטי בגישה זעיר-פולשנית תחת האיזור האמצע-שופכתי (MIDURETHRAL SLING OPERATION) שהוא הטיפול האידיאלי המומלץ כיום.

 

החלטה על ביצוע הניתוח

במידה ודליפת שתן במאמץ גורמת לפגיעה משמעותית באיכות החיים שלך יש מקום לבצע את הניתוח. טרם ההחלטה לבצע ניתוח לתיקון דליפת שתן במאמץ מומלץ לנסות טיפול שמרני על ידי פיזיותרפיה וביצוע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן.

 

מהלך הניתוח

בניתוח מבצעים חתך מזערי באורך של כ- 1.5 ס”מ בקיר הקדמי של הנרתיק מתחת לפתח השופכה (הצינור שמוביל את השתן משלפוחית השתן החוצה). במרבית הניתוחים מבצעים עוד שני חתכים קטנים באורך של כ-5 מ”מ במפשעות או בבטן התחתונה. דרך החתכים הללו מעבירים סרט סינטטי (מתלה) העשוי לרוב מפוליפרופילן שרוחבו כ-1 ס”מ וממקמים אותו מתחת לאזור האמצעי של השופכה. הסרט נותן תמיכה לצינור השופכה ומטרתו לחזק את רצפת האגן ולמנוע את דליפת השתן בזמן הפעלת לחץ תוך בטני מוגבר (שיעול, צחוק, פעילות גופנית, הרמת משאות וכו’).

 

הרדמה

ניתן לבצע את הניתוח תחת הרדמה כללית או אזורית (כמו לאלחוש בחדר לידה). סוג ההרדמה תלוי במטופלת, מנתח ומרדים.

 

משך אשפוז / שחרור

לאחר הניתוח במידה ושלפוחית השתן מתרוקנת היטב ואין כאב משמעותי תוכלי להשתחרר לביתך, ברוב המקרים, תוך 24 שעות מהניתוח.

 

אחוזי הצלחה

כ-80-90 אחוז מהנשים מדווחות לאחר הניתוח על ריפוי מוחלט או שיפור משמעותי בדליפת השתן במאמץ. מחקרים הראו כי השפעת הניתוח ארוכת טווח ומצאו השפעה של עד לפחות כ-20 שנה ממועד הניתוח.

חזרה לתפקוד שגרתי והגבלות לאחר הניתוח

מרבית המטופלות שבות לביצוע פעילות רגילה תוך כשבוע ממועד הניתוח. מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת למשך 6 שבועות לאחר הניתוח. ניתן לחזור לפעילות מינית כחודש לאחר הניתוח. הניתוח לא נמצא כגורם להפרעות חדשות בתפקוד המיני. באם סבלת, קודם לניתוח, מדליפת שתן בזמן קיום יחסי מין קיים סיכוי טוב שבעיה זו תפתר לאחר הניתוח.

 

סיבוכים אפשריים

ככלל, הניתוח בטיחותי וסיבוכיו נדירים, אולם לא קיימת פרוצדורה ניתוחית שהינה חסרת סיכונים. סיבוכים שייתכנו:

– דלקת בדרכי השתן- זהו אחד הסיבוכים היותר שכיחים, אולם לרוב הוא מגיב היטב לטיפול אנטיביוטי. חשוב לבצע תרבית שתן טרם הניתוח על מנת לטפל בדלקת, באם קיימת, מראש ולמנוע את החמרתה.

– דימום- ייתכן דימום קל מאיזור החתכים שבדרך כלל חולף עצמונית. דימום מרובה שמצריך מתן מנות דם הינו נדיר ביותר בניתוחים הללו.

– קשיים בהטלת שתן- חלק מהנשים עלולות לסבול מכך לאחר הניתוח, על פי רוב, בשל בצקת באיזור הניתוח או, לעיתים רחוקות יותר, בשל מתח מוגבר של הסרט על השופכה. תופעה זו לרוב חולפת כעבור שבוע. במידה והקשיים לא חולפים מומלץ שתפני להתיעץ עם הרופא. לעיתים יש צורך בטיפול על ידי החדרת קטטר שתן למספר ימים ובמקרים נדירים ביותר יש צריך לבצע חיתוך של הסרט על מנת לשחרר את המתח.

– חשיפה של הסרט לנרתיק (ארוזיה)- במהלך הניתוח המתלה מונח מתחת לרירית הנרתיק. לעיתים רחוקות תיתכן חשיפה של הסרט הסינטטי לנרתיק שיכולה להופיע תוך זמן קצר או תוך שנים רבות ממועד הניתוח. סיבוך זה יכול להיות לא מורגש כלל, לגרום לתחושת אי נעימות לבן הזוג במהלך פעילות מינית או לגרום להפרשה נרתיקית מרובה. הטיפול תלוי בתסמינים ונע בין מעקב בלבד ועד כריתת קטע הסרט החשוף לנרתיק.

– פגיעה בשופכה או בשלפוחית השתן- סיבוך נדיר ביותר.

– דחיפות ותכיפות במתן שתן- לעיתים תיתכן החמרה בתסמינים אלו של “שלפוחית רגיזה” או הופעת תסמינים חדשים שכאלו עד כדי דליפת שתן מתוך דחיפות. במידה ותסמינים אלו מתמידים ומטרידים מומלץ לפנות לרופא לקבלת טיפול.

– כאבים- ייתכנו באיזור הנרתיק ובמפשעות לתקופה של עד שבועיים לאחר הניתוח. במקרים נדירים ייתכנו כאבים ממושכים שיצריכו ניתוח חוזר להוצאת המתלה.

 

הריון וניתוח לתיקון דליפת שתן במאמץ

רוב המנתחים ממליצים לבצע את הניתוח לאחר סיום תוכנית הילודה מאחר וההריון עצמו והלידה עלולים לפגוע ביעילות התיקון הניתוחי ולגרום לחזרה של דליפת השתן.

 

אפשרויות טיפוליות נוספות

– שינוי באורחות החיים: ירידה במשקל, הפסקת עישון, טיפול טוב במחלות נלוות כדוגמת אסטמה או ריפלוקס ושט-קיבה.

– כאמור לעיל, טיפול פיזיותרפי וביצוע תרגילים לחיזוק רצפת האגן הינו יעיל ביותר במטופלות רבות. להצלחתו של הטיפול דרוש תרגול יומיומי או לכל הפחות 3 פעמים בשבוע. ההשפעה המירבית בטיפול זה לרוב מושגת לאחר 3-6 חודשים.

– שימוש בתומכן נרתיקי (פסרי). קיימים תומכנים יעודיים המוחדרים לנרתיק לפני פעילות גופנית או שנישאים באופן רציף. חלק מהנשים ימצאו כי החדרת טמפון עבה לנרתיק לפני פעילות גופנית שבדרך כלל גורמת להן לדליפת שתן במאמץ הינה טיפול יעיל.

– פרוצדורות ניתוחיות אחרות דוגמת הזרקת חומר מעבה לשופכה לצורך הצרתה