תסמונת שלפוחית שתן רגיזה/שלפוחית שתן עם פעילות יתר

(OVERACTIVE BLADDER (OAB

תסמונת שלפוחית רגיזה היא בעיה שכיחה ביותר הגורמת לצורך במתן שתן בתדירות גבוהה גם בשעות היום וגם בשעות הלילה. בנוסף, לרוב ישנה גם תחושת דחיפות במתן שתן ולעיתים גם דליפת שתן מתוך דחיפות.

נשים הסובלות מהתסמונת מצינות לרוב פגיעה ניכרת באיכות החיים שלהן.

התסמונת עלולה להופיע בכל גיל, אולם שכיחותה עולה עם הגיל והיא הכי נפוצה בגיל מבוגר.

 

תסמיני תסמונת שלפוחית השתן הרגיזה

  • דחיפות במתן שתן

התסמין הנפוץ ביותר הינו רצון בלתי נשלט להטלת שתן שמופיע באופן פתאומי (דחיפות במתן שתן). דחף זה איננו תלוי ברמת מילוי שלפוחית השתן. לפיכך, בניגוד לדחף העז להטלת השתן, תיתכן הטלת שתן בכמות מועטה בלבד. במקרים בהם התסמונת בדרגה חמורה יותר, יתכן שלא תספיקי להגיע לשירותים בזמן ואז תתרחש דליפת שתן מתוך דחיפות (URGE INCONTINENCE).

  • תכיפות במתן שתן

צורך בהטלת שתן בתדירות גבוה בשעות הערות. בדרך כלל מוגדרת כיותר מ-8 פעמים בשעות היום. רוב הנשים מטילות שתן 4-8 פעמים בשעות היום.

  • צורך במתן שתן במהלך הלילה (נוקטוריה)

התעוררות משינה בשל צורך להטיל שתן מעל פעם אחת במהלך הלילה.

 

סיבות לתסמונת שלפוחית השתן הרגיזה

במרבית המקרים הסיבה להופעת התסמונת איננה ידועה. בחלק קטן מהמקרים, מקור הבעיה הוא פגיעה במערכת העצבים מסיבות שונות (שבץ מוחי, טראומה, טרשת נפוצה וכו’).

הופעת התסמינים הינה כתוצאה מהתכווצויות בלתי רצוניות של שלפוחית השתן.

ישנן בעיות רבות אחרות שעלולות לחקות את התסמונת ולגרום להופעת תסמיני שלפוחית רגיזה. יש לוודא העדר בעיה אחרת כגורם לתסמינים לפני שמאבחנים את התסמונת:

  • זיהום בדרכי השתן
  • אבנים בדרכי השתן או גוף זר בדרכי השתן (דוגמת רשתות מניתוחים לתיקון דליפת שתן במאמץ או צניחת איברי אגן)
  • סכרת בלתי מאוזנת, מחלות שריר או מחלות של מערכת העצבים
  • שתייה ביתר ובעיקר של משקאות המכילים קפאין או אלכוהול
  • תרופות ובעיקר משתנים
  • עצירות כרונית
  • חוסר ניידות

 

בירור לתסמונת שלפוחית רגיזה

כל בירור מתחיל בראיון רפואי בו תשאלי בפירוט על התסמינים מהן את סובלת כמו גם על הרגלי השתייה שלך ועל הרגלי הטלת השתן שלך. יבוצע בירור של מצבך הרפואי הכללי ולגבי תרופות קבועות אותן את נוטלת. בהמשך תבוצע בדיקה גופנית שתכלול בדיקה גינקולוגית ותופני גם לביצוע בדיקת שתן כללית. בהתאם לתוצאות הבירור עד כה יחליט הרופא אם יש צורך בהרחבת הבירור על ידי ביצוע בדיקות עזר נוספות כמו:

  • מילוי ‘יומן השתנה’ במשך 3 ימים. ביומן זה תדרשי לבצע מעקב מדוקדק של כמות השתייה שצרכת וכמות השתן שהטלת וכן לציין אירועים של דליפת שתן.
  • תרבית שתן
  • אולטראסאונד אגן
  • אולטרהסאונד דרכי שתן כולל בדיקה לשארית שתן בגמר התרוקנות
  • בדיקת אורודינמיקה. בדיקה זו בודקת את תפקוד שלפוחית השתן בתנאי מעבדה. בבדיקה ניתן, בין השאר, לראות אם מופיעות התכווצויות של שריר שלפוחית השתן בזמן מילויה וללמוד על תפקוד מנגנון הסוגר השופכתי שאחראי למניעת דליפת שתן.
  • ציסטוסקופיה. בדיקה פולשנית שתבוצע לרוב רק במקרים של דימום בלתי מוסבר מדרכי השתן או חשד לגוף זר.

 

 

טיפול בתסמונת שלפוחית השתן הרגיזה

התסמונת הינה כרונית ובמידה ומפריעה לך לאיכות החיים ואת מעוניינת בטיפול רצוי שתדעי כי נדרש טיפול מתמשך וקבוע. חשוב להדגיש כי כיום, לצערנו, לא קיים טיפול יחיד שמעלים לגמרי את הבעיה, אולם לרוב ניתן להגיע לשיפור משמעותי בתסמינים ובאיכות החיים. קיימות מספר אפשרויות טיפוליות בתסמונת ובמקרים רבים נדרש שילוב של מספר שיטות.

 

שינוי בהרגלי החיים

מומלץ להמנע מצריכת משקאות הכוללים קפאין (קפה, תה, קולה). להימנע משתיית אלכוהול, מיצים ומים מוגזים. רצוי לבדוק איזה שתייה גורמת להחמרה בתסמינים ולהשתדל להמנע ממנה. מילוי של ‘יומן השתנה’ יכול לסייע לאתר גורמים המשפיעים על הופעת התסמינים. למרות התכיפות במתן שתן, חשוב להקפיד על שתייה של  כ-1.5-2 ליטר נוזלים ליום. ייתכן שגם לירידה במשקל, הפסקת עישון וטיפול ביובש נרתיקי ישנה השפעה לטובה על התסמינים.

 

אימון שלפוחית השתן ופיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן

אחד מהתסמינים השכיחים הוא צורך ללכת לשירותים בתדירות גבוהה מאוד. חלק מהמטופלות אף מתלוננות על צורך להטיל שתן כל 20 דקות.

מטרת האימון הינה להפחית את מספר הפעמים של צורך במתן שתן ולמנוע אירועי דליפת שתן. אימון יעיל אמור לגרום לעליה ביכולת האגירה של שלפוחית השתן ולאפשר עלייה רבה יותר בנפח השלפוחית מבלי עירור תחושת צורך בהשתנה.

בשיטה זו תדרשי להטיל שתן לפי זמנים מתוכננים ולא לפי תחושת צורך. במשך הזמן, ובגישה הדרגתית, פרק הזמן בין השתנה להשתנה מוארך עד להגעה לטווח הרצוי. במקרה של צורך בהטלת שתן בין שני מועדי השתנה מתוכננים יש להמנע מהליכה לשירותים ולנסות להתאפק בעזרת טכניקות שונות. האימון נמשך לרוב כחודש-חודשיים.

פיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן (תרגילי KEGEL) הוכחה כיעילה בעיקר לדליפת שתן במאמץ, אולם ייתכן שיש לה השפעה חיובית גם על תסמיני שלפוחית שתן רגיזה.

 

טיפול תרופתי

קיים מגוון רחב של תרופות לטיפול בתסמונת שלפוחית שתן רגיזה.

התרופות מעכבות את פעילותו של שריר שלפוחית השתן על מנת למנוע התכווצויות בלתי רצוניות שלו. הם אינן משפיעות על תהליך ייצור השתן בכליות.

ברוב המקרים הנשים מדווחות על ירידה בתכיפות ודחיפות במתן שתן, שיפור בנוקטוריה וצמצום-הכחדת אירועים של דליפת שתן מתוך דחיפות.

תופעות לוואי יותר שכיחות שייתכנו במהלך השימוש בטיפול התרופתי הן יובש בפה, יובש בעיניים ועצירות.

במידה ומופיעות תופעות לוואי מטרידות ניתן לנסות להחליף את התרופה לתרופה אחרת (מאותה המשפחה או ממשפחה אחרת), לשנות את זמן נטילת התרופה, לשנות את מינון התרופה או לטפל בתופעות הלוואי. כמובן שכל זאת בתנאי שהתרופה אכן משפרת את התסמינים.

במקצת המקרים לאחר מספר חודשי טיפול ישנו שיפור בתסמינים וניתן לשקול הפסקה בטיפול, אולם רוב הנשים נזקקות להמשך טיפול תרופתי קבוע.

 

 

טיפולים נוספים

שינוי בהרגלי חיים, אימון שלפוחית השתן וטיפול תרופתי גורמים לשיפור ניכר ברוב הנשים. לעיתים נדרש שילוב של מספר שיטות לקבלת תוצאה טובה. אולם, מקצת הנשים לא מגיב לטיפול וממשיך לסבול מתסמינים מטרידים של התסמונת.

במקרים העמידים לטיפול הללו ניתן לשקול טיפולים נוספים:

 

הזרקת רעלן בוטולינום (OnabotulinumtoxinA) לשריר שלפוחית השתן

הזרקת רעלן בוטולינום לשריר שלפוחית השתן, בדומה להשפעתו של הרעלן על כל רקמת שריר (ידוע בעיקר מטיפולים אסתטיים בפנים), גורמת להרפיה של שריר השלפוחית, מונעת התכווצויות בלתי רצוניות ומגדילה את היענות כיס השתן. כל אלו מתווכים וגורמים לשיפור בתסמינים.

ההזרקה מתבצעת במהלך ביצוע ציסטוסקופיה בה מוחדר צנתר עם מצלמה, תחת הרדמה מקומית או טשטוש, לתוך שלפוחית השתן דרך צינור השופכה.

לפי מחקרים שנעשו עד כה נראה שזהו טיפול יעיל (כ-70 אחוזי ירידה בתכיפות, דחיפות, נוקטוריה ודליפת שתן מתוך דחיפות). אולם, הרושם שהשפעת הטיפול הינה למספר חודשים בלבד ולעיתים קרובות יש צורך בהזרקות חוזרות.

הסיבוך האפשרי השכיח בטיפול זה הינו קושי במתן שתן עד כדי עצירת שתן (בכ 10-20 אחוז מהמקרים). במקרים הללו יש צורך בהחדרת קטטר שתן עצמונית לסירוגין לתקופה קצרה.

 

PERCUTANEOUS TIBIAL NERVE STIMULATION

שיטה זו מתבססת על גירוי עקיף של העצבים בשלפוחית השתן דרך גירוי ישיר דרך העור של העצב הטיביאלי (TIBIAL NERVE) שעובר בקרסול. בטיפול זה מחדירים מחט באיזור הקרסול ודרכה עושים גירוי חשמלי של העצב הטיביאלי למשך כחצי שעה. חוזרים על הטיפול אחת לשבוע למשך 3 חודשים. ככל הנראה השפעת הטיפול איננה ארוכת טווח ולעיתים נדרשים קורסים חוזרים של טיפול.

 

SACRAL NERVE STIMULATION

זוהי שיטה זעיר-פולשנית אשר מתבססת על גירוי ישיר של עצבים המעצבבים את שלפוחית השתן. בשיטה זו מחדירים לגב התחתון אלקטרודות זמניות ובהמשך קבועות ודרכן גורמים לגירוי עצבי לשלפוחית השתן ולעיכוב פעילות השריר שלה. בניגוד לשיטות האחרות, מאחר ומושתלות כאן אלקטרודות קבועות אזי הטיפול, לכאורה, הינו ארוך טווח.

השיטה מתאימה לנשים עם הפרעה קשה לאיכות החיים לאחר כשלון ניסיונות בטיפולים אחרים.