עיצוב ניתוחי של שפתי הפות

LABIOPLASTY

 

מבנה הפות

 

הפות (הידוע גם בשם עריה) מורכב משתי זוגות של שפתיים. השפתיים הקטנות, הפנימיות יותר, הן שני קפלי עור משני צידי הכניסה לנרתיק. השפתיים הגדולות לאומתן ממוקמות חיצונית יותר ו’עוטפות’ את השפתיים הקטנות.  

 

לביופלסטי 

 

לביופלסטי הוא ניתוח לעיצוב השפתיים, שינוי צורתן, גודלן או שיחזורן.

שמות נוספים לניתוח כוללים:

1. Labioplasty

2. Labia minora reduction / Nymphoplasty

3. Labial reduction

 

סיבות לביצוע לביופלסטי

 

ניתוח לעיצוב שפתי הפות הוא נושא שנוי במחלוקת. אף על פי כן, מבוצעים יותר ניתוחים בשנים האחרונות – זאת קרוב לוודאי כתוצאה מזמינות המידע ברשתות החברתיות, עלייה בפופולריות של  הסרת שיער הערווה הרצון לשפר את הדימוי העצמי והביטחון.

חלק מהסיבות המצוטטות לביצוע הניתוח הן:

1. הפרעה בתיפקוד 

2. סיבה אסטטית (למשל אסימטריה של השפתיים)

3. סיבה פסיכוסוציאלית

4. מום מולד של איזור הפות

5. כחלק מניתוח לשינוי מין

ההפרעה התיפקודית הכי שכיחה היא חוסר נוחות או גירוי אשר מופיעים בדרך כלל בלבוש של בגדים צמודים, בזמן פעילות גופנית או בקיום יחסי מין. ייתכן גם פיזור או פיצול של זרם השתן בזמן ההשתנה. 

על אף שבאופן טבעי קיימת שונות אנטומית רבה במראה השפתיים, נשים רבות חשות שהשפתיים שלהן אינן ‘נורמליות’ או שהן השתנו עם הזמן ואינן במראה הרצוי עבורן. שינויים פיזיים בשפתיים יכולים להתרחש לכל אורך חיי האישה והם לרוב הדרגתיים אך בגיל ההתבגרות ובהריון השינויים יכולים להיות מהירים יותר ומורגשים יותר. שינויים מתרחשים גם בגיל המעבר (לרבות הידקקות של השפתיים) או במחלות שונות של הפות.

סיבות פסיכוסוציאליות לתיקון ניתוחי כוללות שיפור בחיי המין, בתחושה בזמן יחסי מין, בבטחון העצמי, באיכות החיים והן להפחתת שינויי הגיל באיזור הפות והנרתיק.

נשים עם מומים מולדים בדרכי המין או מטופלות בשלב השני של ניתוח לשינוי המין עלולות להיות מעונינות בניתוח ליצירת שפתיים.

כל מצב שבו ישנו עודף של הורמון גברי (טסטוסטרון) בגוף האישה יכול לגרום למצב, שעלול להיות לא רצוי, של הגדלת השפתיים הקטנות. אלו הם מצבים נדירים ובמידה ויש חשד מומלץ לצבע בדיקת דם לרמות הטסטוסטרון.

 

מקום ביצוע לביופלסטי

 

ניתן לבצע את התיקון הניתוחי באישפוז יום או אישפוז רגיל. מיקום הפעולה נקבע לפי מורכבות התיקון הנדרש, העדפה של המנתח וסוג ההרדמה הנדרש. ניתן לבצע את הניתוח תחת הרדמה מקומית, הרדמה כללית, הרדמה אפידורלית או תחת טשטוש (סדציה) כתלות בסוג התיקון.  

לביופלסטי צריך להיות מבוצע על ידי רופא נשים מומחה אשר הינו בעל נסיון בניתוחים מסוג זה. 

בנערות מומלץ להמתין לפחות שנתיים מזמן קבלת הווסת הראשונה לפני ביצוע לביופלסטי, במידת האפשר. 

 

טכניקה ניתוחית 

 

קיימות מספר טכניקות ניתוחיות להקטנת השפתיים הקטנות. 

הטכניקה שתבוצע תלויה בנסיונו של המנתח ובתוצאה הסופית הרצויה. השיטות העיקריות המבוצעות כיום הן:

1. כריתה ישירה (Direct excision)

זוהי השיטה הכי שכיחה הידועה גם בשם אמפוטציה, contouring או חיתוך קצוות. בשיטה זו ישנה לרוב שביעות רצון גבוהה של המטופלות והינה בעלת סיכון נמוך לסיבוכים. המנתח מבצע חיתוך של שולי השפתיים הקטנות וכך ישנה ‘החלקה’ של קצות השפתיים עם אובדן המראה הטבעי, הלא סדיר, ומראה קוסמטי משופר. שיטה זו גם מסייעת להסרת קצוות בעלי פיגמטציה מוגברת וכך יוצרת מראה אחיד יותר של צבע הפות.

2. כריתת יתד (Wedge excision)

המנתח מבצע חיתוך בצרת יתד/משולש באיזור המרכזי או התחתון של השפתיים הקטנות. טכניקה זו שומרת על המראה הטבעי של השפתיים עם הגבול הלא סדיר. שיטה זו מאפשרת לבחור בין כריתה של עובי מלא או חלקי של השפתיים. סיבוך אפשרי בשיטה זו הוא פתיחה של הצלקת הניתוחית לאורכה. 

3. דה-אפיתליזציה (De-Epithelization)

טכניקה נדירה. שיטה זו יכולה להקטין את אורך השפתיים אולם בדרך כלל זה קורה על חשבון הגדלת הרוחב שלהן. שיטה זו שומרת על המראה הטבעי עם גבולות לא סדירים.

4. חשיפת הדגדגן (Clitoral unhooding)

משתמשים בשיטה הזאת במקרים בהם ישנה עודף רקמה בסמוך לדגדגן או מעליו אשר גורמת לגירוי מתמיד, פגיעה בנגישות לדגדגן או מסיבה אסטטית. משתמשים בטכניקה הזאת כתוספת לטכניקות אחרות או כפרוצדורה נפרדת. שיטה זו הינה מורכבת יותר מהטכניקות האחרות, אולם לעיתים תכופות יש צורך לשלבה בתיקון על מנת להשיג תוצאות טובות יותר מבחינה אסטטית.

 

סיבוכים אפשריים של לביופלסטי

 

בדומה לכל פעולה ניתוחית לעיתים ייתכנו סיבוכים כגון:

1. דימום

2. זיהום

3. נזק לשפתיים או לדגדגן

4. תיקון-חסר (לא הוסרה מספיק רקמה) או תיקון-יתר (הוסרה יותר מדי רקמה)

5. צלקות גסות ו/או החלמה לא מספקת של הפצע הניתוחי 

6. נזק עצבי של הדגדגן או השפתיים

7. רגישות יתר באיזור הפות

8. כאבים בזמן קיום יחסי מין

9. אסימטריה של השפתיים או חוסר שביעות רצון מהתוצאה הסופית

 

מהלך לפני הניתוח

 

בפגישה עם המנתח לפני הניתוח ולאחר בדיקה גינקולוגית חשוב ביותר לבצע דיון על הנושאים הבאים: 

1. מהי הסיבה לביצוע של הניתוח. מהן התלונות המפריעות לאיכות החיים ומה במראה הפות איננו לשביעות רצון המטופלת

2. יש לבצע התאמת ציפיות ולדון על התוצאות הריאליות של הניתוח מבחינת מראה הפות. 

3. יש לבצע דיון על סיבוכים אפשריים של הניתוח.

4. מומלץ שיהיה מרווח זמן בין הדיון על הניתוח לבין הפעולה עצמה על מנת שהמטופלת תהיה שלמה עם ההחלטה לבצע את הניתוח ושיהיה לה זמן לספוג את המידע שניתן בדיון.

5. אחרי קבלת הסבר ווידוא הבנת המטופלת יבוצע תהליך של הסכמה מדעת וחתימה על טופס הסכמה לפעולה.

6. במידה ויהיה צורך בתנאים רפואיים נוספים כמו הפסקת טיפול תרופתי כלשהו או ביצוע בדיקות נוספות כלשהן המנתח יבקש זאת במועד זה.  

 

מהלך לאחר הניתוח

 

לאחר הניתוח טיפוסי שישנם כאבים, נפיחות מקומית ושטפי דם באיזור הניתוח אשר בדרך כלל נמשכים כשבועיים. פעילויות דוגמת השתנה ומצב ישיבה בתקופה זאת שלאחר הניתוח עלולות להחמיר את הכאבים. שימוש בפדים קרים ומשככי כאבים יכול להקל על הכאבים ותחושת חוסר הנוחות.

הטיפול בבית בדרך כלל כולל:

1. ניקוי רגיל של איזור הפות עם חומרים שאינם מגרים את העור דוגמת שמפו תינוקות

2. טפיחה של איזור הפצעים במקום ניגוב

3. מומלץ להמנע מלבישת תחתחונים ומכנסיים צמודים ולוחצים

4. להמנע מפעילות גופנית מאומצת למשך 3-4 ימים. 

5. להימנע מקיום יחסי מין למשך 4-6 שבועות

6. להשתמש בפדים ולא בטמפונים בשתי הווסתות הראשונות אחרי הניתוח

7. חלק מהמנתחים ממליצים על שימוש חיצוני במשחות אנטיספטיות או כדורי אנטיביוטיקה למניעת זיהום בזמן ריפוי הפצע

8. לרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה אחרי 2-3 שבועות