טיפול לתסמונת פעילות יתר של שלפוחית השתן על ידי הזרקת בוטוליניום טוקסין A (בוטוקס) לשלפוחית השתן – דף הסבר למטופלת

BOTOX INJECTION FOR OVERACTIVE

BLADDER

 

 

הקדמה

הזרקת בוטוליניום טוקסין A (OnabotulinumtoxinA = בוטוקס) לשלפוחית השתן הינה טיפול לתסמונת פעילות יתר של שלפוחית השתן (הידועה גם בכינויה “שלפוחית רגיזה”). תסמונת זו נגרמת לרוב מסיבה שאיננה ידועה ולעיתים נגרמת בשל מצבים נוירולוגין שונים דוגמת טרשת נפוצה או נזק לעמוד השדרה.

 

מנגנון פעולה תקין של שלפוחית השתן

שלפוחית השתן דומה לבלון. כאשר השתן נוצר ושלפוחית השתן מתמלאת בו, דופן השלפוחית נמתחת על מנת להכיל את הנוזל העודף. השתן נאגר בשלפוחית בעזרת מנגנון דמוי שסתום הנמצא בשופכה (הצינור שמנקז את שלפוחית השתן ונגמר בפות). סוגר שופכתי זה נשאר סגור עד אשר ישנה תחושת צורך להטלת שתן ועם התמקמות במושב האסלה לצורך כך. בזמן ההחלטה להטיל שתן המוח שולח סימן לשריר השלפוחית להתכווץ (ולחילופין לשריר השופכה ולשרירי רצפת האגן להרפות) וכך השלפוחית מתרוקנת והשתן זורם החוצה בתהליך ההשתנה. באופן נורמלי ישנו צורך לרוקן את שלפוחית השתן 4-7 פעמים במשך שעות היום ועד פעם אחת בלילה.

 

תסמונת פעילות יתר של שלפוחית השתן (“שלפוחית רגיזה”)

תסמיני פעילות יתר של שלפוחית השתן מתרחשים בשל התכווצויות בלתי רצוניות של שריר שלפוחית השתן אשר עלולות להתרחש גם כאשר שלפוחית השתן איננה מלאה. התכווציוית אלו מתרחשות ללא אזהרה מוקדמת ובעיתוי שאיננו תואם לרצון האישה, למשל בזמן שמיעת מים זורמים או בזמן החדרת המפתח לחור המנעול.

התסמינים שיתכנו כתוצאה מהתכווצויות בלתי רצוניות אלו הם תחושת דחיפות פתאומית להטלת שתן, דליפת שתן מתוך דחיפות, צורך ללכת לשירותים להטיל שתן לעיתים תכופות וגם בזמן ששלפוחית השתן איננה מלאה (ולפיכך תיתכן הטלת שתן בכמות מועטה) והתעוררות משינה בשל צורך עז להטיל שתן. במטופלות בהן התסמונת נגרמת כתוצאה ממצבים נוירולוגיים יתכנו גם תסמינים של קושי בהטלת שתן כתוצאה מכישלון בהרפיית הסוגר השופכתי בזמן ההשתנה.

 

בוטוליניום טוקסין A (OnabotulinumtoxinA = בוטוקס) ואופן פעילותו

טיפול בבוטוקס מוכר לרוב מהשימוש בו בטיפולים אסתטים לפנים. בוטוקס הוא השם המסחרי של התרופה המשווקת בארץ שמכילה את החלבון בוטוליניום טוקסין A. חלבון זה ממוצה מחיידקים בתנאי מעבדה בצורה דומה למיצוי של פנצילין מפטריות. אופן הפעולה שלו הוא על ידי הרפיה של השריר בדופן השלפוחית (שריר הדטרוזור) הגורמת להפחתת הדחיפות והתכיפות במתן שתן והפחתת דליפת השתן מתוך דחיפות. לרוב, ההשפעה של הטיפול נמשכת מספר חודשים (3-9 חודשים, לעיתים יותר) כשלאחריהם שריר השלפוחית חוזר למצבו טרם ההזרקה.

 

מועמדות לטיפול בבוטוליניום טוקסין A (OnabotulinumtoxinA = בוטוקס)

נשים הסובלות מתסמיני פעילות יתר של שלפוחית השתן (כתוצאה מסיבה לא ידועה, קרי אידיופטית,  או מסיבה נוירולוגית), אשר ניסו טיפול שמרני (אימון שלפוחית השתן, פיזיותרפיה לרצפת האגן ושינוי אורחות חיים) ותרופתי ואלו לא גרמו לשיפור מספק בתסמינים או שגרמו לתופעות לוואי בלתי נסבלות. הטיפול יוצע גם לנשים עם תסמינים שאינן יכולות ליטול את הטיפול התרופתי בשל התוויות-נגד. לעיתים יבוצעו בדיקות עזר כמו תרבית שתן ובדיקה אורודינמית לאישוש האבחנה טרם שקילת הטיפול. טרם הטיפול, על המטופלת לעבור הדרכה לצנתור עצמוני של כיס השתן ולהרגיש בטחון בביצוע פעולה זאת למקרה הצורך.

טיפול זה איננו יעיל עבור סוג אחר של דליפת שתן נפוצה הנקראית דליפת שתן במאמץ (דליפה בזמן שיעול, עיטוש, צחוק ופעילות גופנית).

 

נשים שאינן מתאימות לטיפול בבוטוליניום טוקסין A (OnabotulinumtoxinA = בוטוקס)

במקרים מסוימים אין לבצע את הטיפול כמו למשל בזמן זיהום פעיל בדרכי השתן, הריון, אלרגיה ידועה לבוטוליניום טוקסין A או בנוכחות מחלות עצב-שריר דוגמת מיאסטניה גראביס או תסמונת Eaton Lambert.

 

אופן ביצוע הטיפול

הטיפול הוא די פשוט ויכול להתבצע במסגרת מרפאתית או אישפוז יום. ההזרקות יכולות להתבצע תחת הרדמה מקומית, תחת טשטוש/סדציה או תחת הרדמה ספינלית או כללית. בשלב ראשון מוחדר ציסטוסקופ (צינור דק שבקצהו ישנה מצלמה) דרך השופכה לשלפוחית השתן שמאפשר לרופא להביט לתוך שלפוחית השתן. כמות מועטה של בוטוליניום טוקסין A מדולל מוזרקת בעזרת מחט זעירה לתוך שריר השלפוחית תחת צפייה ישירה. במידה והטיפול מתבצע תחת הרדמה מקומית תיתכן תחושת דקירה או אי נוחות קלה בזמן ההזרקה. בגמר הפעולה מבוצע ריקון של שלפוחית השתן. לאחר השגחה של כשעתיים והטלת שתן ובמידה והמטופלת חשה בטוב היא משוחררת לביתה. מומלץ לשתות מעט מעבר לרגיל בימים הראשונים לאחר ההזרקה על מנת להפחית את הסיכון לזיהום בדרכי השתן. לעיתים גם ניתן טיפול אנטיביוטי מונע לתקופה קצרה.

 

מהלך לאחר הטיפול

לאחר הפעולה תיתכן תחושת עקצוץ או שריפה בזמן הטלת שתן ביום הפעולה. ייתכן גם שתן דמי אשר בדרך כלל חוזר להיות צלול תוך יום-יומיים.

הטיפול איננו משפיע באופן מיידי אלא פועל תוך מספר ימים עד שבועיים מזמן ההזרקה ואז תיתכן הקלה בדחיפות במתן שתן והפחתה באירועי דליפת השתן מתוך דחיפות או הפסקתם כליל. שלפוחית השתן לרוב יכולה להכיל כמות גדולה יותר של שתן וכך ישנה הפחתה גם בתדירות הביקורים בשירותים לצורך השתנה.

לעיתים במקביל להקלה בתסמינים שלעיל ישנה גם תחושת קושי בהטלת שתן. זה עלול להתרחש מאחר והבוטוקס גורם להרפיית שריר השלפוחית ובכך מופחתת יכולתו להתכווץ ולרוקן את השלפוחית. במידה והמטופלת איננה מסוגלת לרוקן לחלוטין את שלפוחית השתן היא תדרש לבצע צנתור עצמי לסירוגין כ-3-4 פעמים ליום. צנתור עצמי לסירוגין היא פעולה פשוטה ובטוחה. בדרך כלל אם יש בכך צורך זה זמני בלבד מאחר והשפעת הבוטוקס חולפת עם הזמן.

 

משך ההשפעה של הטיפול

לרוב הטיפול איננו חד פעמי ובדרך כלל השפעתו נמשכת ל- 6-9 חודשים. לפי הצורך ניתן לבצע הזרקות חוזרות. במיעוט המקרים, אחרי מספר טיפולים, ישנה ירידה ביעילות של הטיפול עד כדי חוסר תגובה מוחלט ואז מומלץ לנסות טיפול מסוג אחר.

 

סיכויי ההצלחה של הטיפול

הפחתה משמעותי עד הפסקה באירועי דליפת שתן מתוך דחיפות, הפחתה בתדירות הצורך בהטלת שתן והפחתה בדחיפות במתן שתן מתרחשת ב 60-90% מהמקרים. כפי האמור לעיל לרוב יש צורך בהזרקות חוזרות אולם לעיתים ישנה גם הקלה לטווח ארוך לאחר טיפול יחיד.

 

סיכונים וסיבוכים אפשריים של הטיפול

ייתכן שתן דמי לאחר הפעולה אולם נדיר ביותר שיש דימום בכמות משמעותית הדורש התערבות כלשהי. באישה אחת מתוך 12 תיתכן הופעת זיהום בדרכי השתן לאחר הפעולה, אולם זה יכול להיות מטופל בקלות על ידי טיפול אנטיביוטי. 3-10% מהנשים יזדקקו באופן זמני לצנתור עצמי לסירוגין של שלפוחית השתן. סיכונים אחרים נדירים ביותר וכוללים: תגובה אלרגית לרבות אנפילקסיס, פריחה וחולשה כללית. במידה ומופיע אחד מהתסמינים הללו על המטופלת ליצור קשר עם הרופא המטפל.